פסק-דין בתיק ה"פ 18532-04-12

לפניי תביעה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה למתן "צו להסרת קיפוח" ובכלל זה מתן צו למסירת מידע ו/או מסמכים כמפורט בתביעה אשר יש בהם כדי לקבל אינפורמציה מלאה אודות המשיבה מס' 1, פסגת חרמון תחנת דלק בע"מ (להלן: " החברה "), ולבצע בדיקה אובייקטיבית לה ולשוויה, בחינת עסקאות שנעשו בנכסיה, חוקיותן ותוקפן.

לטענת המבקשים, המידע ו/או המסמכים המבוקשים נועדו לאפשר להם לשמור על האינטרסים הכלכליים שלהם בחברה, לבחון את מצבה הפיננסי ומצב עסקיה, הערך הכלכלי של ההשקעה שלה, לבדוק אם חל ליקוי בניהולה, אשר יגרום לפגיעה בשוויה ו/או דילול ערך מניותיו של המבקש 1, מר לואי ח'אטר, (להלן: " המבקש 1 ") וכן לבדוק אם בוצעה חלוקת דיבידנדים אסורה בחברה.

כמו כן, התבקש בית המשפט ליתן צו הקפאת הליכים, המורה למשיבים ו/או מי מטעמם להימנע מביצוע כל מהלך ו/או פעולה שיש בה כדי לנגוס בזכויותיהם של המבקשים בחברה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובמסמכים שצורפו להם ושמעתי את טענותיהם בדיון שהתקיים בפניי ביום 12/07/12 אני סבור כי דין התביעה להידחות, וזאת ממכלול הנימוקים אשר יפורטו להלן.

סעיפים 184-191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הקובעים את זכויותיהם של בעלי מניות בחברה, מקנים להם, בין היתר, זכויות לעיין במסמכי החברה, לדרוש מהחברה לעיין במסמכים הנמצאים ברשותה, לקבל העתק מהתקנון ומהדו"חות הכספיים של החברה ולהגיש תביעה להסרת קיפוח במקרה שהתנהל או שיש חשש שהתנהל עניין מענייניה של החברה בדרך שיש בה משום קיפוח שלהם, כולם או חלקם.

מנוסח הסעיפים האמורים ניתן להסיק כי זכויות אלו, לרבות זכות התביעה להסרת קיפוח, מוקנות רק למי שהוא בעל מניות בחברה.

המבקש 1 טען כי היה בזמנים הרלוונטיים להתגבשות עילת התביעה אחד הבעלים של החברה ובעל זכות ב-20% ממניותיה. ברם, בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים נידונה והוכרעה שאלת זכויותיו בחברה ונקבע כי הוא אינו בעל מניות בה וכי אין לו כל זכויות ו/או מעמד כלשהו בה.

כב' השופט יונתן אברהם דחה תביעה שהגיש המבקש למתן צו הצהרתי (ה"פ 56/08), במסגרתה עתר להצהיר, בין היתר, כי הוא בעל 20% ממניות החברה לאחר שרכש את מניותיו של מר טאהר אבו סאלח (המשיב 3 בה"פ 56/08) (להלן: " המבקש 2 ") על פי הסכם מיום 26/03/07 וכי לפיכך הוא חלק מבעליה של הקרקע עליה מצויה תחנת התידלוק, וקבע כי לא עבר אליו הקניין במניות מהמשיב 3, קרי המבקש 2 בתביעה שבפניי.

המבקש 1 טען עוד כי ביום 23/02/12 בהתאם למסמכים וייפוי הכוח הנוטריוני הנמצא בידיו נרשם משכון על זכויותיו של המבקש 2 בחברה ועל כן הינו בעל זכות על 20% מהזכויות ו/או מהרווחים ו/או מהדיבידנד לבעלי המניות של החברה ומכאן זכותו לקבל את הצו המבוקש. ואילו המשיבים טענו כי אינם יודעים על כך דבר וכי רישום המשכון ברשם המשכונות אינו חורג מגדרה של פעולה טכנית אשר בוצעה ללא הסכמתם ולא על דעתם, בין המבקשים עצמם בלבד, משיקולים זרים להם ולכן אין בה כדי לחייבם.

בה"פ 56/08 קבע כב' השופט יונתן אברהם כי " מאחר שהתקנון כאמור לעיל הוא חוזה בין החברה לבעל מניותיה ובינם לבין עצמם (ס' 17 לחוק) אזי הגבלה על עבירות המניות מחייבת את בעלי המניות (וביניהם המשיב 3). בענייננו התקנון מחייב הסכמת הדירקטוריון לצורך העברת המניות ובהיעדרה תימנע העברת המניות. הסכמה כזו לא נתקבלה מהמשיב 2, שהינו דירקטור יחיד בחברה ואף לא נתבקשה ממנו. זאת ועוד, לא נתקבל אישור חברת סונול שלה מנייה מיוחדת בחברה, לפיה, אסורה העברת ו/או הקצאת מניות בחברה אלא לאחר אישורה של סונול מראש ובכתב, ועל כן, אין בכוחו של הסכם שנעשה, אם נעשה, כשלעצמו, להעביר קניין במניות שהיו בבעלות המשיב 3 ... גם מטעם זה אני קובע כי לא עבר הקניין במניות מהמשיב 3 למבקש".

לפיכך, ומאחר שהמבקש 1 לא הוכיח כי רישום המשכון נעשה בהסכמת וידיעת המשיבים, נחה דעתי כי אין ברישום זה כדי לחייב את המשיבים וליתן למבקש 1 זכויות במניותיה של החברה.

אשר על כן, מאחר שהמבקש אינו בעל מניות בחברה, ולא הוכח בפניי כי יש לו כל מעמד משפטי או חוקי אחר בה, הרי שאין לו זכות מוקנית לתבוע סעד בגין הסרת קיפוח ולדרוש קבלת מידע מהחברה ולעיין במסמכיה, זכויות המוקנות לבעלי מניותיה בלבד, ועל כן דין בקשתו להידחות.

באשר למבקש 2, אמנם אין חולק כי בבעלותו 20% ממניות החברה ומשכך הינו בעל זכות מוקנית  לעיין במסמכיה. יחד עם זאת, נראה כי צירופו של המבקש 2 לתביעה שבפניי נעשה ממניעים בלתי כשרים, על מנת לסלול למבקש 1 דרך להגשת ההליך, תוך כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

המשיבים טענו, וטענתם לא נסתרה, כי המבקש 2 לא טרח לפנות אליהם עובר להגשת המרצת הפתיחה בדרישה לעיין במידע המבוקש וכי הפנייה היחידה אליהם בכתב נעשתה אך מטעמו של המבקש 1, שכאמור אינו בעל זכות מוקנית לעשות כן. לפיכך, בהיעדר כל פנייה לחברה מטעם המבקש 2 עובר להגשת התביעה שבפניי הרי שלא ניתנה לה כל הזדמנות למסור לו את המסמכים או לאפשר לו לעיין בהם עובר להגשתה והגשת התביעה על ידו נעשתה בחוסר הגינות ושלא בדרך מקובלת ובתום לב, ועל כן טענת הקיפוח אינה רלוונטית בענייננו, והוא מנוע מלבקש את הסרתו.

המבקש 2 אף לא התייצב לדיון שהתנהל בפניי ביום 12/07/12 וב"כ המבקש 1 ציין כי הוא אינו מייצג אותו באופן אישי (ר' עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 1-2), והדבר מחזק את הטענה כי צירופו לתביעה נעשה ממניעים בלתי כשרים של המבקש 1.

נוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

המבקשים ישלמו למשיבים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000  ש"ח. על הסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.